<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ברוריה</h1>
<h2>דף סב:</h2>
ברוריה היתה בתו של ר' חנינא בן תרדיון, אשתו של ר' מאיר ובעלת תורה היתה כדאיתא בפסחים פ' תמיד נשחט [ס"ב ע"ב] ר' שמלאי אזל לקמיה דר' יונתן אמר לתניין מר ספר יוחסין א"ל מהיכא את א"ל מלוד והיכא דיירת בנהרדעאה א"ל אין שונין לא ללודיי' ולא לנהרדעי' עד ומה ברוריה דביתה דר' מאיר ברתיה דר' חנינא בן תרדיון דגמרא תלת מאה שמעתא ביומא מתלת מאה רבבתא וכו' ובירושלמי דתמיד נשחט הל' שחטו שלא לאכלו [פסחים פ"ה ה"ג] ר' שמלאי אזל לגבי ר' יונתן א"ל אלפי אגדה אמר לו מסורת בידי מאבותי' שלא ללמד הגדה לא לבבליים ולא לדרומיים מפני שהן גסי רוח ומעוטי תורה ואת נהרדעה ודר בדרום יועזר הקטן וכו' והתם לא גרסינן א"ל מאיתתא דברוריא וגם שם הפך תלמוד שלנו דמשמע התם שנולד בנהרדעה ונתיישב בדרום ותלמוד שלנו שהיה דר בנהרדעא ונולד מלוד ולוד דהכא אינו דרום. ואין לי לברר אם לוד זה היינו לוד דגרסינן בתחילת ביצה [ה' ע"א] לוד מן המערב ועל סדר שמלאי בעזרת צור נרחיב בו. וברוריה נחלקה על ר' חנינא בן תרדיון אביה ועל החכמים בשני מקומות והכריעו חכמים לדבריה דתניא בתוספת' דכלים פ' תנור של בנות כלפי סופו [ספ"ד] תנור מאימתי מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין ור' שמע' מטמא מיד וכו' עד מאימתי טהרתו אמר ר' חלפתא איש כפר חנניא אני שאלתי את ר' שמע' בן חנניא ששאל את ר' חנניא בן תרדיון ואמר משיסיעו ממקומו ובתו אומרת משיפשוט את חלוקו וכשנאמרו הדברים לפני ר' יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו ממנו וכו' הפי' ר' חנינא בן תרדיון סבר כיון דכתיב תנור וכירים יותץ אלמא טומאתו אפילו במחובר שקבעו בקרקע וטפלו בטיח, כדרך שהיו רגילין כדי שיתקיים חומו כשהיו מסיקין אותו וכדאיתא בשבת פ' כל הכלים [קכ"ה ע"א] מחוסר נתיצה טמא וקמ"ל דאע"ג דחבריה בארעא ובעי נתיצה לא אמרינן כי גופה דארעא דמי הילכך כיון שהסיעה ממקומה אפילו קלף הטפילה והטיח אין כאן נתיצה אלא א"כ יסיענו ממקומו ומשמע בין קלף בין לא קלף משיסיענו ממקומו זהו נתיצתו ובתו אומרת נתיצתו היינו הפשטת חלוקו קליפת הטיח שאעפ"י שהסיעו ממקומו אין זה נתיצה אלא א"כ יגרור טפולתו וכשגירר טפולתו אעפ"י שהניח במקומו ולא הסיעו משם הוי נתוץ דרך קצר לר' חנניא אין נתיצה אלא עקירתו ממקומו ולברוריה אין נתיצה אלא בגוף התנור וקליפת טיח טפולתו זהו נתיצתו והכריע ר' יהודא בן בבא לדברי בתו אבל כששובר את הכירה בריש מס' כלים פ"ז [מ"ג] ומייתי לה בפ' כירה במס' שבת [ל"ח ע"ב] כירה שנחלקה לארכה טהורה דאין לך נתיצה גדולה מזו. וגרסינן נמי בכלים בפ"ה [מ"ז] ומייתינן לה בהעור והרוטב [חולין קכ"ג ע"ב] תנור שניטמא כיצד מטהרין אותו חולקן לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ וקתני סיפא בכלים ר' שמעון אומר צריך להסיעו וכשתעיין ותדקדק יפה פלוגתא דר' מאיר ורבנן ור' שמעון דמתניתין היא הברייתא דתוספת' דבאותו פרק ובאותו בבא דר' חנניא ומבתו מכוונות לבבא דמתניתין פלוגתא דר' מאיר ורבנן ור' שמעון מיהו ר' שמעון דאמר צריך להסיעו משמע אפילו גרר הטפילה וכבתו דר' חנניא סבירא ליה ותו גרסינין בתוספת' דכלים פ' רשב"ג [ב"מ פ"א] גלוסטרא ר' טרפון מטהר וחכמים מטמאין וברוריה אומרה שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת וכשנאמרו דברים לפני ר' יהושע אמר יפה אמרה ברוריה ובשבת פ' כל הכלים אמר ר' אלעזר [קכ"ג ע"ב] קנים ומקלות וגלוסטרא כולן קודם התרת כלים נישנו ר' יהושע אמר שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת ר' טרפון אמר הרי היא ככל הכלים ומטלטלת בחצר ור"ח הביא בפי' בשבת הא דברוריה, ורבנא נתן פי' בערך קלסטרא פי' קלוסטרא קטינינו בלע"ז והוא מרובע כקסת הסופר מחופה כדאמרינן [תוספתא ב"מ פ"ה] דלוסקוס הנעול וגלוסטרה הנעולה וי"א גלוסטרא נגר כשם ששנינו בסוף עירובין [ק"א ע"ב] נגר שיש בראשו גלוסטרא והוא כמין יתד ובראשו עגול כמו רימון וכשיש בפתח [שתי] (ארבע) דלתות [עושין] טבעת אחת בדלת אחת וכן באחרת ומכניסין באותן טבעת היתד ע"כ פי' רבנא נתן. ועל המחלוקות שנחלקו על קלוסטרא תימא אי קודם התרת כלים מאי טעמא דמאן דשרי דהא לא התירו מתחילה כשנאסרו הכלים אלא שלשה כלים כדתניא בפ' כל הכלים [שבת קכ"ג ע"ב] ת"ר בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלים בשבת מקצע של דבילה וזומא ליסטרן של קדירה וסכין קטנה שעל גבי השלחן דאילו מיוחדין להיתר כקערות וכוסות וצלוחיות אבל כל שאר כלים שקצת מלאכתן לאיסור אסרו וקלוסטרא ראוי לדוך בה שום כפירש"י [שם קכ"ד ע"א] ומאי טעמיה דמאן דשרי, ואי משום דדין נגר הניגרר יש עליו ופליגי לאחר התרת כלים והלא הכל מודים בזמן שאינו קשור אלא בלא קשר דברי הכל אסור לנעול בו והן לא נחלקו אלא בטילטול ואפילו בתלותה בחבירתה דהיינו נעולה פליגי אי דרך טילטול שרי או לא ואי תורת כלי עליה לישב ולאחר התרת כלים מאי שנא דההיא שרי' דהוה בי ר' פדת דהוה שקלי לה בעשרה (ושם) [ושדו] לה אדשא אמר תורת כלי עלה וכן אסיתא [שם] דהוה בי מר שמואל דהות מחזקא אדרבא וכו' וכמה כלים המיוחדים לאיסור ואם יש בה צד היתר שראוי כגון קורנוס של זהבים וכן רחת ומלגז ומחט דכולהו לאחר התרת כלים נישנו ומשמע כי ההיתר שהתירו קודם ר"ג וזקני דורו הותר מדקמפלגי ר' אליעזר ור' יוסי [ערובין ק"א ע"ב] ומייתי ראיי' מרבן גמליאל וזקנים ור' נחמיא נמי דאמר [שבת קכ"ג ע"א] אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו משמע שלא התירו מתחילה אלא בכה"ג ובשעת איסור שאסרו בימי נחמיה [שם ע"ב] ודאי קערות וכוסות וצלוחיות ואותן שלשה כלים התירו, שאר הכלים שאינו כיוצא באילו אע"פ שהיו ראוים בו ביום לא התירו. ומעשה ברוריה בפ"א דע"ז [י"ח ע"א] ובעירובין בפ' כיצד מעברין [נ"ד ע"א] נמי דרשה ערוכה בכל ושמורה שאין לגרוס בלחישה אלא להוציא בפה, ובברכות פ"א [י' ע"א] יתמו חטאים מן הארץ כמו חֲטֳאים ואמרה לההוא מין רני עקרה לא ילדה בנים לגיהנם כמינים להכי פצחי רינה וצהלי.
